פסק-דין בתיק בג"ץ 7856/04

השופטת א' חיות:

           זוהי עתירה המכוונת כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בו אושר פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה לפיו נדחתה תביעתו של העותר לפיצויי פיטורין.

1.        העותר הינו חשמלאי רכב המתגורר בדימונה, וביום 27.10.2000 התפטר מעבודתו אצל המשיבה 1. במכתבו ציין העותר כי מצא מקום עבודה חדש בקריה למחקר גרעיני, ולפיכך הוא מבקש לעזוב את עבודתו אצל המשיבה 1. העותר תבע מן המשיבה 1 פיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), הקובע כך:

התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים

           העותר טען כי העובדה שהתפטר על מנת להיטיב את תנאי העסקתו מצדיקה לראות את התפטרותו כ"התפטרות שדינה פיטורים". בית הדין האזורי (כבוד השופטת י' גלטנר הופמן) דחה את התביעה, בקובעו כי עילת התפטרות זו אינה מצדיקה מתן פיצויי פיטורין: אין המדובר בהתפטרות הנובעת מכורח או מהתנהגות שלילית של המעביד, ואין המדובר בהתפטרות לשם מטרה שהמחוקק ראה לעודד אותה ולפיכך הקנה בגינה את הזכות לקבלת פיצויי פיטורין. ערעורו של העותר לבית הדין הארצי נדחה, ובית הדין קבע כי פסק דינו של בית הדין האזורי מקובל עליו מטעמיו. בית הדין הוסיף וקבע כי תכליתו של חוק פיצויי פיטורים הינה תשלום פיצוי לעובד אשר איבד את מקור פרנסתו בעל כורחו, ואילו מעבר אל מקום עבודה חדש בשל תנאי עבודה טובים יותר, אינו מהווה הפסקת עבודה הנעוצה בכורח ולפיכך אין מקום להחיל עליו את הוראת סעיף 11 לחוק.

2.        מכאן העתירה, בה טוען העותר כי שגה בית הדין הארצי בסוברו שאין להחיל על המקרה את הוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. העותר טוען כי במסגרת עבודתו אצל המשיבה 1 היה עליו לנסוע כ-40 קילומטרים לכל כיוון וכי נסיעות אלה היו כרוכות לא רק בזמן אלא גם בהוצאה כספית. העותר מוסיף ומעלה טענות לעניין תנאי עבודתו אצל המשיבה וביניהן הטענה כי לא זכה ל"קביעות", וכי ניתן היה לפטרו בכל עת. בשל תנאי עבודתו אצל המשיבה 1 סבור העותר כי עזיבתו לטובת מקום עבודה שבו הוצעו לו תנאים טובים יותר, מהווה "התפטרות שדינה כפיטורים" מכוח ס' 11 לחוק פיצויי פיטורים. העותר אינו חולק עם זאת, על כך שתנאי עבודתו אצל המשיבה 1 עלו בקנה אחד עם הוראות חוקי המגן בעבודה.

3.        דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב  בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אלא אם כן השתכנע שנפלה בפסק-הדין טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד מ(1) 673, 693 (להלן: עניין חטיב); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים נ' בית הדין הארצי לעבודהפ"ד נז(6) 810. ראו והשוו: בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ (טרם פורסם)). לא זהו המצב במקרה שלפנינו. אכן, העותר מפנה להערות אגב של הנשיא אדלר מהן משתמעת, לכאורה, גישה שונה באשר לפרשנותו של סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים והחלתו על מקרים כגון דא (ראו, בין היתר, פסק דינו של הנשיא אדלר בע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם- אדריכלים מהנדסים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם ואח'). אולם כבר נקבע בעניין חטיב כי "עצם קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או של מיגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה כי נפלה טעות משפטית מהותית".

           אשר על כן, העתירה נדחית.

           ניתן היום, ‏י"ג אלול, תשס"ד (30.08.04).

           ש ו פ ט ת                        ש ו פ ט                            ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: